פס"ד בעניין תניית איסור עיסוק כשף מופיע

ענייניה של בקשה זו תנייה להגבלת עיסוקו של המשיב 1 כשף מופיע, במסגרת הסכם לפירוק מיזם משותף בין המבקשים למשיבים.

המבקש 1 יניב פרטוש תמיר (להלן: יניב) והמשיב 1 שי עשהאל (להלן: שי) ניהלו עסק של בישול חוויתי שעסק בהעברת סדנאות חוויתיות ללימוד בישול, מופעי בישול וייעוץ קולינרי (להלן: המיזם המשותף).  העסק נוהל במסגרת החברה, מבשלים חוויה פרתם בע"מ, המבקשת 2  (להלן החברה המשותפת). שי החזיק עם המשיבה 2, חברה בשליטתו 64% ממניות החברה ויניב ב-25% ממניות החברה. המיזם המשותף התנהל במשך כשבעה חודשים לאחריו החליטו שי ויניב להפרד וחתמו על שלושה הסכמים (להלן: הסכמי הפירוד). במסגרת ההסכמים שהסדירו את הפרידה, נכללה תניית אי תחרות. בתובענה שלפניי מבקש יניב צו שימנע משי לעסוק בסדנאות ומופעי בישול, כפי שהתחייב, לטענתו באותם הסכמים.

1.      רקע הדברים

שי ויניב הקימו את החברה המשותפת בספטמבר 2007. שי הינו יליד 1964 ועובד כשף מקצועי מזה כעשרים שנה. בשנת 1995 הקים, לדבריו, את ענף מופעי הבישול בארץ. קודם להקמת החברה המשותפת עסק שי כשף מופיע ומעביר סדנאות בישול במסגרת חברה בשליטתו. שמה של החברה שהקים שי היה "שי עשהאל - מבשלים חוויה בע"מ".  על פי תצהירו, במשך מספר שנים היה היחיד שעסק במופעי בישול בארץ. אחד המתחרים שקמו לשי הייתה חברת פרתם בע"מ בבעלות יניב. בשנת 2005, בשל משבר אישי בחייו של שי, מינה שי את מר יעקב אלעד כמנכ"ל החברה בבעלותו. יעקב אלעד יזם את הקשר העסקי בין שי ליניב. ביום 1.9.06 נחתם הסכם המיזוג בין החברות בבעלות שי: שי עשהאל מבשלים חוויה בע"מ ומור-רום השקעות בע"מ לבין יניב ויעקב אלעד. החברה המשותפת נקראה מבשלים חוויה פרתם בע"מ.

בחודש מרץ 2007, כשבעה חודשים לאחר שהוקמה החברה המשותפת ביקש שי לפרק את המיזם המשותף. על הנסיבות לפירוק חלוקים הצדדים. שי טוען כי הדבר נבע מסכסוכים חוזרים ונשנים עם יניב, שכתוצאה מהם החליט לשוב ולעבוד כשכיר. לטענת יניב הדבר נבע ממצבה הכלכלי הקשה של החברה המשותפת.

במסגרת פירוק המיזם המשותף חתמו יניב ושי על שלושה הסכמים. השניים הראשונים מיד עם פירוק המיזם המשותף ביום 22.3.07. הראשון, הוכן ונמסר לשי על ידי יניב ונחתם ביום 22.3.07 (להלן: " ההסכם הראשון"). בהסכם הראשון נאמר כי הצדדים יפנו לעו"ד "כדי שיכין עבורם חוזה מסודר" (סעיף 2 להסכם הראשון). ההסכם השני הוכן על ידי בא כוחו של שי באותה תקופה, עו"ד מויאל, ונחתם באותו היום, אך גם הוא הפנה להסכם מפורט שיוכן ויחתם בהמשך (להלן: " ההסכם השני"). ההסכם השלישי נחתם ביום 14.6.07 לאחר מו"מ ממושך בין הצדדים ובאי כוחם (להלן: "ההסכם השלישי"). על פי ההסכמים שי העביר את מניות החברה המשותפת לידי יניב ופרש מהמיזם המשותף. שלושת ההסכמים כוללים התייחסות לאי תחרות מצדו של שי בעסקי החברה המשותפת, שנותרה בידי יניב.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתניית אי התחרות ולשאלה האם מנוע שי מעיסוק כשף מופיע מכוחה של אותה תנייה.

2.      ההליכים הקודמים שלעניין

ההליך שלפניי הוא האחרון בסדרה ארוכה של הליכים ובקשות שהוגשו. יש חשיבות לעמוד על הליכים אלו כיוון שהצדדים הגישו מספר תצהירים והעלו טענות שונות בהליכים אלו.  עם הגשת המרצת הפתיחה הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני, המשיבים הגיבו לבקשה. לאחר שהמצהירים, שי ויניב נחקרו במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, הגישו המשיבים בקשה להגיש כתב תשובה מתוקן לבקשה לצו מניעה זמני. כב' השופט זפט דחה בקשה זו והמשיבים הגישו בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 81/08). לאחר שהוגשו סיכומים בבקשה למתן צו מניעה זמני נתן כב' השופט זפט צו מניעה זמני כפי שביקשו המבקשים. המשיבים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הסעד הזמני שנדחתה ע"י כב' השופט זפט. גם על דחית בקשה זו הגישו המשיבים בקשה לרשות לערער לבית המשפט העליון (רע"א 1743/08). כב' השופט חנן מלצר דן בשתי הבקשות  במאוחד כבערעור ודחה את הבקשות. אשר לבקשה להגשת כתב תשובה מתוקן קבע כב' השופט מלצר, כי אין שוני מהותי בין כתבי התשובה והתצהירים וכי המטרות שעמדה בבסיס הגשת הבקשה להגיש כתב תשובה מתוקן היו:

"המטרה האחת -"שיפור עמדות" של המבקשים לעומת כתב התשובה המקורי, לאחר שדעתם לא נחה, ככל הנראה, מתוצאות הדיון שנערך במעמד הצדדים....

המטרה השניה - הרצון להוסיף לכתבי הטענות - לאחר שנסתיים הדיון - עוד מספר ראיות"

לאחר מכן הוגשו ונדונו בקשות למתן צו עשה ולביזיון בית משפט בנוגע לאתר האינטרנט של החברה, כן הוגשה במקביל תביעה בבית משפט השלום ע"י יניב כנגד שי לתשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכמים.

3.      טענות הצדדים

שי טוען כי הוא זה שיזם את פירוק השיתוף בינו לבין יניב על רקע הסכסוכים ביניהם. לטענתו, כיון שרצה לחזור להיות שכיר העביר ליניב את כל מניותיו בחברה המשותפת לרבות השם "מבשלים חוויה" הקשור אליו ומזוהה עמו. לעניין תניית אי התחרות מסכים שי כי התחייב שלא לפנות ללקוחות החברה, אך, לטענתו, בכך מסתכמות התחייבויותיו בהקשר של אי תחרות. טוען שי כי בהסכם הראשון שהוכן על ידי יניב לא נכללה תנית אי תחרות וזו הוספה רק לאחר שעורכי הדין נכנסו לעניין. לדבריו מעולם לא היה מסכים לחתום על תניה שלא תאפשר לו לעסוק במקצועו.

שי הביא לתמיכה בדבריו את הטיוטות שקדמו להסכמם מהם עולה כי יניב ידע על כך ששי החל לעבוד, עם סיום עבודתו במיזם המשותף, כשף מופיע בחברת "לגעת באוכל", ולא טען דבר בעניין זה.

יניב טוען כי הרקע לפירוק השיתוף היה מצבה הכלכלי הגרוע של החברה. לדבריו שי פחד להסתבך מבחינה כלכלית ורצה לצאת מהמיזם המשותף. לטענתו, שי אמר לו כי אינו מתכוון לעבוד בעתיד הקרוב ועל כן הסכים שי לתניית אי תחרות הכוללת, לטענת יניב איסור על עיסוק כשף מופיע. לדברי יניב, תניית אי התחרות מצד שי היוותה את התמורה העיקרית מצד שי להסכמי הפירוד. לטענת יניב, הוא לקחת על עצמו חברה הקרובה לפשיטת רגל, לקח על עצמו את חובות החברה ושחרר את שי מערבויות לחברה, והכל בתמורה לתניית אי התחרות. לדברי יניב, הוא רצה להבטיח את שיקום העסק, ולצורך כך הייתה חשיבות לתניית אי תחרות גורפת.

יניב מוסיף וטוען כי במסגרת התגובה הראשונית לבקשה לצו מניעה, הודה שי כי מדובר בתניה גורפת ואף בא בטענות לעניין זה לבא כוחו שייצגו במסגרת ההסכמים. לטענתו, משראה שי כי טענות אלו יביאו לקבלת הבקשה, החליף את באי כוחו, וביקש להגיש כתב תשובה תוך שהוא מציין כי כתב התשובה הראשון חוטא לאמת. בקשתו זו נדחתה בשתי ערכאות, תוך שכב' השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון מציין כי אין שוני מהותי בין המסמכים. מכאן יניב רוצה להסיק כי שי עצמו הודה ששיקר בתשובה המקורית וכי אין לסמוך על דבריו.

4.      עדויות הצדדים התרשמות כללית

בפתח הדברים ברצוני לציין כי הן יניב, הן שי, העידו כל אחד את שהיה לו נוח ומתאים להעיד בכל אחד מההליכים. התרשמתי כי כל אחד מהם בתורו הדגיש את חומרת מעשיו או מחדליו של האחר, אך איש מהם לא נטל אחריות ולא פרט לגבי מעשיו שלו עצמו. הן בעדויות יניב, הן בעדויות שי התגלעו סתירות ואי דיוקים, ועל כן פסק דין זה אינו מתבסס על עדויותיהם של שי ויניב, אלא, ככל שניתן, על מסמכים ועדויות חיצוניות, וכן על חזקות ונטלים.